<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קפ"ב</h1>
<h2>דף ד:</h2>
לישא אנוסתו דכתיב (דברים כ"ב) ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה פי' (כתובות ל"ט ומ') אם אינה אסורה לו, וסתם שדה (מן הרמב"ם שם וע"ש בהשגות) הוי אונס וסתם עיר הוי פתויא) ומה בין אונס למפתה שהמאנס נושא בעל כרחו אפי' חגרת אפי' סומא והמפתה אינו כונס אלא מרצונו ומאנס משלם קנס עם הנשואין ומפתה (שם דף ל"ט) לכשלא יכנוס אבל כנסה כותב לה כתובה ודיו ומאנס משלם צער ומפתה אינו משלם צער ואין חייב עד שתהא נערה בתול' אבל בוגרת או בעולה לא (שם דף ל"ח) וקטנה מבת שלש שנים ויום אחד עד י"ב שנים וחצי יש לה קנס, וקנס שוה בכל אדם (שם דף מ' ערכין דף י"ד) אבל בושת ופגם צריך אומד ב"ד, בושת הכל לפי המביי' והמתבייש ופגם רואין כאלו הית' שפחה לימכ' לאיש אחד שעשה לו עבדו קורת רוח כמה היה נותן בה יותר אם היתה בתולה משהיתה בעולה ויתומה יש לה קנס (שם דף מ"ד)ב) וקנסה לעצמה. אך אם יש לה אב קנסה לאביה וכן בושת ופגם וצער, עשר בנות הן שאין (שם ל"ה ול"ו) להם קנס ואלו הן בוגרת והממאנת והמגורשת מן הנשואין והאילונית, והשוט' וחרשת והגיורת והשבוייה ומשוחררת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה שבאו ב' והעידו שתבעה אותם לזנות עמה וכל השאר יש להם קנס ואין אדם (שם דף מ"א וב"ק ס"ד) משלם קנס בכל מקום בהודאותג) פיו אלא על פי עדים אבל משלם הוא בושת ופגם וצער בהודאת פיו ותנן (שם דף כ"ט) ואלו נערות פסולות שיש להם קנס, הבא על הממזרת ועל הנתינה, ועל הכותית כדברי האומר (נ"ד נ"ו) כותיים גירי אמת הם, הבא על השבויה ועל הגיור' ועל השפח' שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותו' מבנו' ג' שנים ויום אחד, הבא על אחותו ועל אחות אביו, ואחות אמו ואחות אשתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו והנדה אעפ"י שהם בכרת אין בהם מיתת ב"ד ואע"ג שדיני קנסות אין נוהגים עתה בינינו (ש"ע מנדין אותו עד שיפייס את התובע וכד יהיב שיעור מה דחזי למיתב שרינן ליה) הכי הלכתא דאי תפס לא מפקינן מיניה (ומכל מקום גם עתה מכריחין את האונס לקחת לאשה אם היא ואביה רוצים אך שתהיה מן הכשרות לבוא בקהל ואם יש לו אשה ויש חרם באיי הים עתה שלא ליקח ב' נשים מנדין אותו עד שיתן לה נדוניא להשיאה להגון לה). [סמ"ק סימן קפ"ב]. א)0אומר ר"י בתוספות דיבמות (דף נ"ד) כי מאונס וממפתה למדנו שהנטען מן הפנוייה מצוה לכונסה (ש"ע אם ודאי בא עליה אבל בקול בעלמא י"א שלא לכנוס משום לזות שפתים ועיקר). ב)0באונס דאי במפתה מסתמא מחלה ליה כיון דמדעת' עבד ופטור ביתומה אך אם פירשה לו היתומה שאינה מוחלת מחייב גם במפתה. ג)0ונפקא לן מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע עצמו.
